חיפוש באינדקס עסקים

חפש באתר

סיפורו של אריאל שטיין הוא סיפור מופלא על ילד בקושי בן 15, שהספיק לעבור בין מטפלים רבים, אשפוז, כדורים פסיכיאטרים כמעט מהיום הראשון לספסל הלימודים. מי האמין שבסוף הוא יכתוב את הספר "איך לשחק את המשחק" ספר הדרכה לשינוי, בדרכו להגשמת כל החלומות שפעם אמרו לו שהם בלתי אפשריים.

אריאל שטיין הסתובב שנים עם תווית של ילד בעייתי. ילד שסובל מהתפרצויות זעם, בעיות חברתיות, בלי יכולת לשבת בכיתה ללמוד, עם עתיד  לוטה בערפל. אם רק שאלו אותו מה לא בסדר אצלו הוא מייד שינן במקצועיות את כל הפרעות הקשב, את שמות התרופות ואת כל המונחים המקצועיים כדי לתאר כמה הוא מחוץ למסגרת. יועצים, מנחים, פסיכולוגים , כולם ניסו. אבל אז הגיע השינוי. הוא מצא את דייב למלמן .

דייב למלמן, במאי יוצר ומאמן דרך משחק, הגיע לראש הנקרה לפני שבע שנים ממרכז הארץ. כמי שאימן שחקנים במשך שנים בתחום התאטרון, הפקות ילדים וסדרות שבוודאי רבים מכם נחשפתם אליהם, החל לאמץ את השיטות בעבודתו מול ילדים ונוער בסיכון.

"האימון הוא 'אימון בהבזק של מצלמה' הוא בנוי על רגע אחד מכונן". בעבודתו במרכז "מיתרים" הוא מאמן ילדים חסרי ביטחון, שיש להם קשר רע עם הוריהם, ילדים עם פחדים והתפרצויות זעם. הוא מקבל אליו נערים בסיכון, אותם "ילדי הנרגילה וכובע המצחייה" כפי שהוא אומר. החיבור ביניהם היה מידי, אולי גם בגלל שדייב הסתובב עם תווית של ילד בעייתי בעצמו וחפר את הדרך החוצה כדי להצליח ורק הוא יודע כמה השביל סבוך ומייאש.


אריאל:"דייב הראה לי מי הוא באמת ואני ראיתי מי אני באמת. הוא לא מתעסק בעבר אלא בשינוי אותו אני רוצה לעבור. הוא שאל אותי תוך כדי התהליך שאלה ששינתה הכל. הוא שאל "תגיד לי אריאל, אתה משוגע?" ועניתי שלא. ומשם הכל התחיל".

אריאל נולד בקריית טבעון, בגיל שנתיים עבר להתגורר בשלומית. כבר בגן חובה שמו לב שמשהו לא כשורה.

"הייתי ילד כזה שזורק דברים, מפריע. לפני גן חובה וכיתה א' התחנכתי בגן דמוקרטי והמעבר לחינוך הרגיל היה בעייתי עבורי. בכיתה ג' העיפו אותי ואף אושפזתי בהדרכת הילד בבית החולים בנהריה כחצי שנה. לאחר מכן הגעתי ל"מיתר" בית ספר קטן עם 50 תלמידים בקיבוץ שומרת. הרגשתי שם בנוח בגלל שכל הזמן האמנתי שבסופו של דבר אגיע לבית הספר כברי אזורי ואתאחד עם חבריי ואחזור לסביבה שמתאימה לי".

אז הגיע השבר. החלום שלו לחזור למסלול הרגיל התנפץ כאשר הועדה הודיעו לו שעליו להשאר בחינוך המיוחד, כנראה לתמיד. שם, במשבר הזה, הגיע החיפוש החוצה מהמעגל הקשה של ההתפרצויות וההסתבכות במכות.

"לא הייתה לי בעיה ללמוד, יש סטיגמה על תלמידי החינוך המיוחד, עובדה שהיום אני לומד ומצליח בבית ספר רגיל. ידעתי שאני חכם רק שיש לי בעיה לשבת ולהתחיל להתאמץ אבל זה השתנה."
 
דייב משתמש במצלמה כצופה אובייקטיבי מתוך הנחה שגם אם אפשר לעבוד על כל העולם - המצלמה קולטת את כל הניואנסים, את כל הדברים שאנחנו לא באמת אומרים אבל הגוף משדר, הפנימיות יוצאת החוצה ומתבטאת לעיתים לגמרי הפוך מן המילים הנאמרות, חושפת חלומות ורצונות גם אם דוכאו עם השנים.

דייב :" בחופש הגדול הגיע אליי ילד שעבר אישפוזים, לוקח תרופות וכל הזמן סובל מהתפרצויות, לומד בבית ספר לחינוך מיוחד. ואני רואה ילד שכל הזמן מאבחנים אותו. הבחנתי בניצוץ, באינטיליגנציה. בשיחה הראשונה הוא ניסה להוכיח לי כמה שאני דפוק כמו כל המטפלים שלו. אז נתתי לו לדבר ולבסוף אמרתי לו שהוא יכול להמשיך לקשקש במקום להיות הבנאדם הגדול שהוא רוצה להיות"
 
תאר את תהליך האימון, איך מתחיל החיבור לדמויות?

"התחלנו לדבר על דמויות, אריאל דיבר אל המצלמה. בשיחה העלנו במה הוא בעצם כן טוב. אריאל התחבר לדמות ושיחק כמו במחזה ובעצם דרכה הוא ראה איך היא משפרת, איך הביטחון העצמי שלה גדל ועולה. כששחקן עובד על דמות הוא מאמץ את ההרגלים שלה ומכל הדברים האחרים מסביב ובמקום הזה נכנס הביטחון העצמי.  קל לאבחן מה לא בסדר ולא מה הגדולה. אין ילד עצלן, יש ילד שאין לו מספיק תשוקה, ילד שלא מבין מה החלום שלו. אריאל היה חצי רופא שפגשתי אותו, ידע להעביר מה הבעיה שלו אבל אף אחד לא אמר לו בואנה, אתה מאוד תקשורתי. כשהוא התחיל לקבל את זה בעצמו הדרך לשינוי הייתה מהירה".

אריאל:"בספר שכתבתי אני מתאר רגעים אחדים שקורים, מן רגע מכונן שבו אתה מבין שחייב לבוא שינוי בתסריט של החיים שלך. היו לי כמה וכמה רגעים כאלה עם דייב כאשר אני דיברתי והוא צילם מה שאפשר לי לראות את עצמי בדיוק כמו שאני. ראיתי שאני מהוסס, לחוץ. כשהאו ביים אותי שוב הוא הצליח ליצור דמות הרבה יותר 'קולית'. לא הרגשתי שאני מזויף אלא רציתי להתקרב אל הדמות החדשה הזאת. "
 
עם איזה דמות קולנועית הזדהית במיוחד?

אריאל: "עם הדמות של ויל האנטינג מהסרט "סיפורו של ויל האנטינג". אני הרגשתי כמוהו, מצד אחד ידעתי שאני ילד חכם ושיש לי יכולות אבל הרגשתי שהכל אבוד, שלא חשוב כבר שום דבר בעולם הזה ושלא אגיע לשום מקום. עברתי כמוהו מפסיכולוג לפסיכולוג והתעסקתי בלהוציא אותו טיפש ואחד של מבין כלום במקום לעזור לעצמי".

מה הבנת על עצמך במפגשים עם דייב?

הבנתי שאני יכול להשפיע. הוא אמר לי פעם "ברגע שתבין את החיים, החיים יבינו אותך". חשבתי שאין לי עתיד, לא היה לי כח להתאמץ ולהשקיע אבל אז גיליתי שעם כל מה שעברתי שאני יכול ללמוד דברים שאני אוהב, התחלתי להתעניין בפסיכולוגיה, פסיכיאטריה, קריאת שפת גוף, דימיון מודרך. משם התחיל בעצם תהליך כתיבת הספר שלי "איך לשחק את המשחק" שמיועד לבני נוער, כדי לתת טיפים לחיים טובים יותר וזורמים יותר, שיתעוררו לבוקר טוב יותר.
 
אריאל הוזמן להופיע בתוכנית הבוקר של "קשת" כדי לספר על הספר שלו ועל התהליך שהוא עבר. בזמן האחרון מגיעים אל דייב בני נוער שפשוט מבקשים להיות כמו אריאל. השינוי שהוא עשה עורר הדים בקרב אנשים שהכירו אותו בעבר ומייחלים לשינוי דומה. כשראיתי אותו חשבתי לעצמי שהוא נער טיפוסי לגילו, חובב סקיינטינג, לבוש בסטיילינג הנכון, מצייץ בטוויטר וחולם בגדול. לחשוב על הדרך הקשה שהוא עבר כדי להנות מהנורמליות הזאת, ללא ספק מעוררת השראה עבור בני נוער רבים, ילדי דור הריטלין שנקברים בערימת האיבחונים של יועצים פדגוגים, עמוסים בכוונות טובות אבל בהעדר יכולת לשלבם במערכת.
 
מה החלום הגדול שלך?

להצליח ולהוביל שינוי. שאנשים שמגיע להם יזכו לימים טובים יותר, אני רוצה שאנשים שקשה להם ילכו לישון בלילה עם חיוך כי כל יום הרבה יותר טוב מהקודם. אני מקווה שהספר יעזור כי אני מרגיש שאני למדתי איך לשחק את המשחק בחיים. מאמין שבעתיד אעשה תואר בפסיכולוגיה.
 
אריאל יצא לדרכו עם הסקייטבורד בהליכה מאוד קולית ומלאה מוטיבציה מעוררת קינאה, נו כזאת שיש רק לטינאיג'רז. ברגע אחד נזכרתי בכל אותם ילדים שהכרתי, שהפריעו בכיתה, שניסו לתפוס כל תשומת לב שהצליחו לעורר, שהושפלו בעמידה בפינה בלי שיכלו בכלל לעמוד רגע אחד, שעיניהם הבריקו מכאב אבל עשו הכל כדי להסוות זאת בחיוכים שובביים. אילו רק יכולתי לחזור אחורה ולהגיד להם שאפשר גם אחרת, הייתי מרגישה הרבה יותר נוח. אני מקווה שהנערים והנערות של היום ילמדו מהסיפור המיוחד של אריאל ויבינו שהחיים עוברים מהר, ממש כמו הבזק של מצלמה, אבל יש ברגע אחד כזה לקלוט ולהנציח כל כך הרבה רגעים יפים וכל רגע כזה יכול להתחיל בשינוי. צעד בדרך להגשים את כל מה שרציתם, גם אם הבטיחו לכם שאין סיכוי.

הדפס כתבה

שלח לחבר

דרג כתבה

כינוי:
כותרת:
תגובה: