את מי מהסטנדאפיסיטים הבאים הייתם רוצים לראות בנהריה?
שחר חסון
נדב אבקסיס
שלום אסייג
לאודי שלנו...
דרוג:
חדשות |
כתב נהריה ברשת |
14/7/2011
הגב' מיקי גולדווסר כותבת על 5 שנים של געגוע לבנה אודי גלדווסר
חמש שנים עברו מיום חטיפתך. חמש שנים, כשבכל שנה, אנחנו נשאלים מחדש על הרגשותינו בלעדיך. שאלה קשה כשהתשובה אף קשה יותר. כי התשובה איננה רק הגעגועים אליך, אל החיים הטובים שהיו לנו, אל המבט כלפי עתיד שמח עם צחוקם של נכדים. התשובה היא 'ההחמצה'.
לא רק החמצה שלך ושל קרנית רעייתך, אלא החמצה של החברה הישראלית. גם אתה וגם קרנית פניתם ללמוד מקצוע שכל יעודו הוא לתקן עוולות שנעשות ע"י האנושות לכדור עליו הם חיים. למדתם את המקצוע 'איכות הסביבה' כשיעודכם היה לקיים את משמעות המילים 'איכות סביבה'.
איך אמר חבר שלך, עליך: "כששאלו את אודי למה לא הלך ללמוד הנדסת חשמל או מחשבים שם עושים את הכסף? הוא ענה שלא הכסף מעניין אותו אלא איכות החיים". לכן גם כל כך אופייני היה לך, לרדת מהאמר דקה לפני תחילת הסיור שממנו לא חזרת, ולהרים את עטיפת הופל שחבר זרק כלאחר יד לרצפה. להרים אותו ולומר לחבר שיזרוק את העטיפה לפח בתום הסיור.
כשאמרתי שהתשובה לשאלה שאנחנו נשאלים היא קשה כל כך, התכוונתי גם לתסכול הנוראי שמלווה אותנו מיום החטיפה. תסכול שנגרם מהחשיפה לזילות שהתקיימה במערכת הבטחונית לאורך שנים ארוכות. זילות שגם מתאפיינת בצורות התגובה הכל כך אופייניות לחברה הישראלית:" יאללה! מה אתה דואג, אחי" "יהיה בסדר, אחי" "עלי, אחי" אותן התגובות של זלזול בחיי אדם ולכן לא מצא לנכון, הפיקוד הרם בצבא, להנחית פקודות ברורות ואף החביא מידע מודיעיני רב מהפקודים בשטח.
כך, ילדי היקר, עוברות השנים והגעגעוגים רק גוברים. וכן, עדיין לא ספרתי לך שאת גלעד שליט עדיין לא החזירו. אני יודעת איך אתה מגיב. אני לא מעיזה להעלות את הדברים שלך על הנייר שעלול להשרף מעוצמת זעמך.
אז עכשיו, כשאתה מלאך שלנו, אנא, שמור לנו על עירנו אותה כל כך אהבת והנחל בינה למנהיגים אותה, שידאגו לקדם את העיר היפה הזו ולתת סיבה טובה לבני מחזורך ובני המחזורים הבאים אחריך, לחזור ולהתבסס כאן ולשוב ולשמוע צחוק ילדים מאושרים ובריאים.