חיפוש באינדקס עסקים

חפש באתר

באמצע שנות ה-90 ארז אייל אהרונוביץ' תרמיל ונחת בהודו. עד מהרה הוא מצא עצמו בסיטואציה מדהימה, בה סייע לישראלים מסוממים בחופי גואה. היום הוא מחליף את כדורי ההרגעה שנתן למטופלים הישראלים בכדורי פלאפל, בדוכן שלו בנהריה. "אני מפציר בהורים שילדיהם נוסעים להודו, לעשות הכל כדי לשמור עליהם", הוא אומר

עד כמה מפותלים ומשונים החיים, מבלי שנדע לאן הם ייקחו אותנו, יעיד סיפורו המדהים והמצמרר של אייל אהרונוביץ'. לא רבים יודעים שאותו בחור חביב שמשרת אותם באדיבות, בדוכן הפלאפל שלו ברחוב ההגנה בנהריה, חווה בעבר לא מעט סיטואציות הזויות בהודו, עליהן הוא יכול בקלות לכתוב ספר. לאחר שהגיע ממש במקרה לעמדה של גורו עבור צעירים ישראלים שהשתמשו בסמים בהודו, הוא מבקש היום בכל דרך אפשרית מהצעירים שמגיעים למדינה הקסומה והמיוחדת הזו, אך לא פחות מכך גם מסוכנת, שלא לגעת בסמים. "הורים לצעירים ישראלים שנוסעים להודו חייבים להזהיר אותם שלא יסתבכו בסמים. זה פשוט נורא", הוא אומר בהתרגשות, כאילו רק אתמול חווה את אותם סיפורים.

הצעירה סבלה מסמי הזיות

מדי שנה מושכת אליה הודו תיירים רבים, ובהם כ-50 אלף ישראלים. אין כמעט גבול לחוויות שהודו יכולה להציע, בין אם בטרקים בהרים שמקיפים את ההימלאיה, עמקים ירוקים, חופים שקטים ומקדשים, או "סתם" מסיבות פרועות. הישראלים שפוקדים את המקום, ברובם חיילים משוחררים, מגיעים כדי לחוות את תחושת הפורקן והשחרור, ופעמים רבות נקלעים לסיטואציות שיכולות להרוס את חייהם. גם אייל אהרונוביץ', היום כבן 47, התפתה להגיע לשם, אם כי הוא היה אז מבוגר יחסית, בן 30. "יצאתי אז בפעם הראשונה לחו"ל, יחד עם בת זוגי דאז, אחרי שחברים הפעילו עלי לחץ", הוא נזכר. אייל וחברתו טסו להודו, ועם נחיתתם החליטו לנסוע לחופי גואה, שהמו ישראלים שחגגו מדי לילה כאילו אין מחר. מהר מאוד הוא הבין שגואה והסמים הרבים שהיו שם אינם בשבילו, ושהוא לא מעוניין להמשיך ולשהות בגואה. יחד עם בת זוגו הגיע בסופו של דבר לכפר בשם אמפי, השוכן בדרום הודו, שם היה יכול למצוא את השקט שחיפש.

כעבור מספר ימים בכפר החליטה בת הזוג להמשיך בטיול לבד, כאשר הסיכום ביניהם היה שייפגשו בגואה. אז, באותה תקופה, אייל לא תיאר לעצמו שיצטרך לחזור לגואה כל כך מהר. בעודו נהנה בפסטיבל מקומי, ניגש אליו בחור ישראלי שזיהה אותו וסיפר לו כי ידידה שלו נמצאת בגואה במצב קשה, לאחר שימוש בסמי הזיות. אייל לא חשב פעמיים, אירגן שני נהגי מונית ולאחר נסיעה של 36 שעות עם עצירות, הגיע לגואה.

במשך יומיים שאל אנשים ואסף אינפורמציה עד שמצא את הידידה באחד האיים הסמוכים לגואה, כשארבעה אנשים נמצאים סביבה ומנסים להשתלט עליה ולטפל בה. אהרונוביץ' הצליח לשבות את ליבה ומצא את עצמו מסייע לה מבחינה פסיכיאטרית וסיעודית, ללא כל הכשרה מוקדמת. "כל הטיפול נבע מאינטואיציה אישית. יצרתי קשר עם בחור מבית מרקחת מקומי, שדאג לי לכדורים שיאזנו אותה. בעשרת הימים הראשונים היא לא אכלה ולא ישנה. כאשר הצליחה סוף סוף לישון לילה שלם, חל שינוי במצבה הנפשי".

הטיפול הצריך שיחות אישיות רבות, הצלבת מידע עם אנשים שחוו דברים דומים כדי להבין את שיטת הטיפול הטובה ביותר וניסיון מתמיד להבין מה עובר עליה. למרות שהיתה במצב קשה מאוד במהלך אותה תקופה, ולעיתים אף היה צריך לקשור אותה לכיסא כדי שתירגע, הצליח אייל להביא לשיפור במצבה לאחר חודש של טיפולים, ובעקבות זאת היא טסה בחזרה לארץ.

אלא שכאן הסיפור רק התחיל. אהרונוביץ' קיווה להתחיל בטיול שלו, אלא שהאוכלוסייה המקומית ראתה בו מעין נציג ישראלי שנשלח לטפל בנפגעי הסמים, וכעבור שלושה ימים נעשתה אליו פנייה לגבי צעיר ישראלי נוסף שלקח סמי הזיות ונמצא במעצר, מכיוון שהגיע לביתו של המושל והציע לעשות שם מסיבה. אייל הרגיש שהוא לא יכול לנטוש ישראלי בצרה, ולאחר שנתן שוחד לשוטרים המקומיים, הצליח להביא לשחרורו ממעצר. "פגשתי אדם שהיה שבר כלי, לא יודע מה קורה איתו, ללא כסף או דרכון, כזה שרואה קולות ושומע מראות בעקבות העיוות שעבר מוחו", מתאר אייל,  "התחלתי לטפל בו והוצאתי ממנו את מספרי הטלפון של משפחתו בארץ, יצרתי קשר עם אחיו, שחשב בתחילה שאני מנסה לסחוט אותו. לאחר שאימת את הדברים והבין את המצב בו הוא נמצא, ביקש שלא אעזוב אותו". לאחר עשרה ימי טיפול הצליח לאזן את הצעיר והחליט לחזור יחד איתו לארץ. למרות שלא היה עדיין במצב נפשי אופטימלי, הצליח אייל לשלוט בו ולעבור את הטיסה מבלי שישימו לב למצבו.

כעבור חודשיים קיבל אהרונוביץ' טלפון מקבוצת ישראלים בהודו שהיו במצוקה קשה עם חבר, עליו לא הצליחו להשתלט עקב שימוש בסמי הזיה. המוניטין שצבר בעקבות הטיפול המוצלח בשני הצעירים הישראלים, זימן אותו שוב להודו. אייל יצר קשר עם משפחתו של הישראלי ותוך 24 שעות מצא עצמו יחד עם אחיו על מטוס בדרך להודו. יחד הם טיפלו בו במשך עשרה ימים, כאשר האח שהגיע מהארץ קיבל בצורה קשה את מצבו של אחיו, שהיה תחת השפעת סמים.

הרגיש כמו בסרט

בשנת 1994 ערכה נילי טל, אז עיתונאית ב"ידיעות אחרונות", כתבה בנושא הסמים בהודו. במהלך התחקיר שמעה על מעשיו של אייל, ואלו תפסו חלק נכבד בכתבתה. בעקבות החשיפה הגדולה בעיתון של המדינה יצר סיפורו של אייל הד גדול, והוא הוזמן למספר תוכניות טלוויזיה שעסקו בנושא גואה ומסיבות הסמים בהם השתתפו שם הישראלים.

בעקבות אותה כתבה קיבל אהרונוביץ' פנייה מבחור בשם אמיל סוויד, סטודנט לקולנוע בקמפוס גבעת חביבה, שחיפש רעיון לפרויקט הגמר שלו, ולאחר שנפגשו החליטו לצלם סרט. במשך עשרה ימים צילמו את הסרט, שנקרא "אקסטזי", בו לקחו חלק שלוש דמויות מרכזיות בהשראת סיפורו של אייל: הבחור הפגוע, אחיו והמטפל, אותו שיחק אייל עצמו. "במהלך עשיית הסרט מצאתי את עצמי עובר את החוויה הלא פשוטה שחוויתי בהודו. ניסינו להעביר את כל הדילמות", הוא מסביר. הסיפור הנוגע ללב וההפקה המושקעת הביאו לכך שהסרט זכה במקום הראשון בתחרות שהתקיימה בבית הספר.

סיפורו של אייל המשיך להכות גלים, ושבועיים לאחר הזכייה קיבל טלפון מחגית בוני, האחראית על התרמילאים בצפון הודו מטעם הרשות הלאומית למלחמה בסמים. בפגישה איתו הציעה לו בוני לערוך הרצאות על סיפורו, מתוך מטרה להזהיר תרמילאים שנוסעים להודו מהתוצאות הקשות של השימוש בסמים.
במשך שלוש שנים הרצה אייל בהצלחה גדולה בפני קהלים רבים, ובהם פסיכולוגים, פסיכיאטרים, פרופסורים, אנשי צבא ומשטרה, סטודנטים, תלמידי י"ב ועוד. אייל הדהים את אנשי המקצוע שלומדים את התיאוריה כיצד יש לנהוג במצבי כאלו, מכיוון שפעל ללא ידע מוקדם, ובאמצעות אינטואיציה בלבד, והכל במטרה להוציא את הישראלים מהמצב הקשה בו היו שרויים.

"כאשר אני מדבר עם אנשים על הודו וחוזר לסיפורים מאז, יש לי צמרמורת כל פעם מחדש. לא זו היתה מטרת הטיול שלי, רציתי ליהנות ולראות את הנופים שהמקום מציע, אבל לא זכיתי לעשות זאת. אני פונה להורים ומבקש מהם בכל לשון של בקשה: אם אחד מילדיכם אמור לנסוע להודו, תזהירו אותו מהשימוש בסמים, כי ראיתי מה קורה לישראלים שמשתמשים בהם בהודו. הטיפול בילד כזה, שמידרדר לסמים, יכול להכביד על כל המשפחה, ובמקרים מסוימים חלקם מגיעים למוסדות סגורים".

לאחרונה החליט אהרונוביץ' לעשות עצירה בחייו בכל הקשור להרצאות בנושא הודו והסמים, לפני כשנתיים וחצי העביר לידיו חבר את ניהול פלאפל אייל ברחוב ההגנה בנהריה. מאז, הוא נהנה לספק פלאפל איכותי ללקוחות שמגיעים למקום מכל קצוות הארץ, אבל באותה נשימה לא שוכח גם להזהיר ולהתריע על הפיתויים ההרסניים שיש בהודו. "במבט לאחור, אני שלם עם מה שעשיתי אז. לא הייתי יכול לעזוב את אותם ישראלים שהיו במצוקה. אבל כדי לסגור את הסיפור, אני מקווה לחזור יום אחד לטיול אמיתי בהודו", הוא אומר בחיוך.

הדפס כתבה

שלח לחבר

דרג כתבה

כינוי:
כותרת:
תגובה: