חיפוש באינדקס עסקים

חפש באתר

הם נלחמו בלהבות האש במשך ימים. הם נלחמו הרבה לפני הלהבות, בסבך הבירוקרטיה ומחלת האדישות, חבורה יוצאת דופן של לוחמי אש אמיצים מתחנת מרחב גליל מערבי. עכשיו הבמה שלהם. הם משתפים אתכם ברגעי הלחימה מול השריפה בזמן שמדינה שלמה איבדה אמונה בניסים, הם ידעו שלחזור משם חיים, זה נס ואף פתח לתקווה ושמכאן כולנו נצא מחוזקים.

שרותי כבאות והצלה גליל מערבי הוזנקו לסייע לחבריהם משרותי כבאות חיפה בשריפה שפרצה בכרמל.הסיוע החל של כבר ביום חמישי ונמשך גם בימים שישי ושבת.כ- 40 "לוחמי אש" הגיעו עם חמישה רכבי כיבוי ונלחמו בלהבות ענק במשך ארבעה ימים. במקביל לשריפת הענק, בער הגליל המערבי במספר מוקדים במשך כל השבוע. מכת אש זו אילצה את הכבאים להילחם בתנאים קשים במיוחד. כל אחד והסיפור שלו, כל אחד עם אומץ לב ומסירות יוצאת דופן מול אסון טבע מאיים. עכשיו הם מספרים.
 
"בכל 14 שנות עבודתי כלוחם אש לא נתקלתי
 בקירות אש בגובה של למעלה מ-20 מטר"/ רס"ל שמוליק פרנקו
מפקד צוות ודובר שרותי כבאות והצלה גליל מערבי.
 
הכול התחיל ביום חמישי כאשר חברי "לוחמי האש" ואני היינו במשמרת בתחנת הכיבוי בעכו.הבחנו בענן עשן ענק שעולה מאזור הכרמל.

מייד הבנו כי מדובר בשריפת ענק והמתנו בתחנה בקוצר רוח לקריאה לסיוע. הקריאה הגיעה בסביבות השעה 13:00 מייד אודי לוי ואני עלינו על רכב הכיבוי.

התחלנו בנסיעה לכיוון הכרמל וככל שהתקרבנו הבנו כי לא מדובר בשריפה בסדר גודל שאנו מכירים, מדובר ב"סופת אש" שריפה שלא רואים כל יום.
כאשר הגענו לכרמל הפנה אותנו החפ"ק לאזור היערות סמוך לכלא דמון, נכנסנו לשטח על מנת להתחיל לעבוד ושם ראינו את התופת מתקרבת אלינו.
בכל 14 שנות עבודתי כ"לוחם אש" לא נתקלתי ב"קירות" אש בגובה של 20 מטר ויותר, האש פשוט רצה במעלה ההר לכיוון שלנו ופשוט "אכלה" כל מה שניצב מולה.

עשינו כל שביכולתנו על מנת לעצור את האש תוך סיכון הרכב וסיכון חיינו. בגזרה זו הצלחנו לעצור את האש אבל מסביבנו הכול בער, השמיים היו כתומים מהלהבות.

משם המשכנו לקיבוץ בית אורן במטרה לנסות לעצור את האש שהתקרבה לבתי הקיבוץ מבלי שניתן להשתלט עליה.

הרגשנו בשלבים הראשונים חוסר אונים מול עוצמת האש, אבל לא ויתרנו והמשכנו להילחם ללא הרף עם הרבה תושייה ואומץ לב.

משם המשכנו לטירת הכרמל ופגשנו את רמי מפקד המשמרת ומנשה מפקד הצוות שהגיעו ישירות מהבית כאשר שמעו על השריפה. שניהם הצטרפו לצוות והמשכנו לזירת האירוע על מנת לבנות קו הגנה על הבתים.

בזירה זו אני יכול לומר בסיפוק כי הצלחנו לנצח את להבות הענק ומנענו מהשריפה להגיע לבתי התושבים. הסיפוק בהצלת נפש ורכוש הוא עצום.
כולם ידעו את מצב שרותי הכבאות וההצלה במדינה, צר לי שרק לאחר האסון מצב שרותי הכיבוי עולה לסדר היום ואני כולי תקווה כי השינוי יגיע ויפה שעה אחת קודם.

זה המקום להודות לכל תושבי מדינת ישראל שברגעים קשים אלו היו לצידנו ודאגו שלא יחסר לנו כלום.

ברצוני להביע את תנחומי ולהשתתף בצער משפחות חברי "לוחמי האש" שקיפחו את חיים בניסיון להציל חיים כמו כן למשפחות ההרוגים אסון האוטובוס ולאחל החלמה מהירה לפצועים.
 
ראינו את אש הגיהנום בעיניים /סמל טל פפו,רב כבאי אודי לוי
 
הוזעקנו לתת סיוע לכיבוי חיפה דבר הנקרא סיוע הדדי לתחנות שכנות.

עלינו על רכב מסוג "אשד", רכב גדול לאספקת מים ויצאנו לדרך, שמוליק פרנקו טל פפו ואני אודי לוי. כבר מעכו ראינו את ענן העשן הגדול והכבד שכיסה את חיפה, הגענו לאזור כלא דמון ומשם אל שטח הכינוס של כלל הכוחות.

בנקודה זו הפנו אותנו לתוך שביל כורכר שמוביל אל תוך היער, דרך "חד סטרית" , שלפנינו שני רכבי כיבוי ורכב פיקוד.
כולם עמדו ונלחמו בלהבות.
 
בשלב זה בעודי נוהג בכבאית ראיתי שהשריפה נעה לכיווננו בלהבות ענק ושבעוד מספר דקות ניתפס כולנו במלכודת אש!

לא היה ניתן להסתובב ולסגת בשביל הצר. הסתכלנו על הכבאי שעלה על גג הכבאית שלפנינו ונלחם בלהבות עם תותח הגג, כשאנחנו יודעים שהמים שבכבאית זו יגמרו תוך 2 דקות לכל היותר ואז "התחמושת" נגמרת.

אנחנו שרצינו להודיע לכולם על נסיגה הבנו שזה בלתי אפשרי ולכן תוך כדי עבודתו של אותו כבאי מגג הכבאית התחברנו אליו וסיפקנו לו מים מרכבנו שמכיל 13 קוב.
 
ההוראה הייתה להוריד להבות, להרחיק את האש מאיתנו ולהרטיב עד כמה שניתן את העצים שהיו סמוכים מאוד אל כולנו, מה שנישאר זה להתפלל שזה יעבוד ואכן כך קרה.

ניצלנו בנס!


לחימה נוספת הייתה בתוך קיבוץ בית אורן שהחל לעלות באש.

לאחר שמילאנו את הכבאית במים ונכנסנו פנימה המראה היה מחריד, פשוט ראינו את אש הגהנום בעניים, להבות בגובה 20 מטר ויותר פשוט "אכלו" את הבתים שהיו בדרכה.

חברנו אל עוד כמה כבאיות שעבדו שם וביחד נלחמנו באש, שריפה ולהבות במימדים שכאלה לא ראינו בעבר. האש פשוט "צחקה" על כולנו, סירבה להיכנע לכמויות המים האדירות שהתזנו עליה ופשוט "בלעה" בית אחר בית.

ראוי לציין שככבאים שנמצאים במערכת כ-14 שנה שמענו לאורך כל התקופה על שינוי מערכתי בכבאות, על מעבר לממלכתי ועוד כהנה וכהנה דברים שלא צלחו.
 
כל הצעקות והזעקות של אנשינו הטובים על כך שאין אבא ואימא לכבאים, על ציוד מיושן, מחסור עמוק בכח אדם וברכבי כיבוי נפלו על אוזניים ערלות והתחושה היא שפשוט לא מתייחסים, מתעלמים ולא מעריכים את מערך הכבאות וההצלה היחיד שיש למדינת ישראל.
 
בהזדמנות זו אנו רוצים להשתתף בצער המשפחות של כל הרוגי האסון הנורא: שוטרים, סוהרים וכבאים כמשפחה אחת ולשלוח מכאן ברכת רפואה שלמה והחלמה מהירה לכל הפצועים.
 
שלכם סמל טל פפו , רב כבאי אודי לוי.

אבי אובנטל, יו"ר איגוד ערים גליל מערבי לכבאות והצלה שיגר מכתב הערכה יוצא דופן ל-7 צוותי הכיבוי שנאבקו באש בכרמל, לצוותי הכיבוי שנותרו כאן ונאבקו בשורת ההצתות באזור ולטפסר אמיר לוי, מפקד שירותי כבאות גליל מערבי, שמונה למפקד של החמ"ל המרכזי, שטיפל בדליקת הענק בכרמל.


"מהרגע בו הוכרזה הכוננות," כתב אובנטל, "עקבתי מקרוב אחר התארגנות כוחות ההצלה והכיבוי שלנו בגליל המערבי. לא נעלמה מעיניי התגייסות כלל הכבאים ומערך הלוגיסטיקה, שתמך ללא הרף  בהזרמת הציוד לכוחות שפעלו בשטח. בביקוריי באזורי השריפות לא נעלמה מעיניי נחישות הכבאים, שלא ויתרו והמשיכו להיאבק בלהבות המשתוללות עד להכנעתן. עקבתי מקרוב ובהתרגשות אחר משלחות הסיוע שהגיעו ממדינות שכנות, בהן הכוחות הירדנים, שהגיעו מצוידים ברכבי כיבוי ובציוד אישי מתקדם, הראוי לצוותי כיבוי מקצועיים במדינה מערבית מתקדמת כשלנו."
 
ועוד כתב אובנטל: " מספר מילים לך, מפקד האיגוד, טפסר אמיר לוי היקר. כשקיבלת פיקוד על החמ"ל המרכזי בהר הכרמל, הוכחת שוב את מקצועיותך ומנהיגותך, המהווה מופת ודוגמא לכל כבאי ואזרח."

הדפס כתבה

שלח לחבר

דרג כתבה

כינוי:
כותרת:
תגובה: