הפוך לדף הבית
נהריה ברשת
אודות האתר
אופנה ויופי
בריאות וכושר
דת ומסורת
משפט ופלילים
עסקים ונדל"ן
המלצת השבוע
פפראצ'י
60+
תקנון האתר
ארכיון עיתון מבט
מבזקי חדשות
מקורות מידע מומלצים ברשת
אורית צוקר - טיפול בחרדות וייעוץ זוגי
הולי בייגל - שירותי קייטרינג חלבי
לימודי הנדסה - הפקולטה להנדסה כימית
פיקסייל - הדפסת תמונות על חומרים
שטרן ושות’ - משרד רואי חשבון בצפון
תושב חוזר - כל מה שכדאי לך לדעת
תמיכה לעמותות - הקמה, רישום וייעוץ
סקר מקומי
את מי מהסטנדאפיסיטים הבאים הייתם רוצים לראות בנהריה?
- שחר חסון
- נדב אבקסיס
- שלום אסייג
אדריכל המילים
דרוג: 
תרבות ופנאי |
גל זייד |
7/11/2011
עשרות שנים הוא משמש אדריכל, אבל את החלום הגדול שלו - כתיבת רומן - הגשים רק כעת, בגיל 62. בימים אלו יצא לאור ספר הביכורים של אריה דרור מנהריה, "קפה?". "אני מוצא המון דימיון בין אדריכלות וספרות", הוא אומר
לא מעט חלומות בחייו הגשים אריה דרור מנהריה. עשרות שנים שהוא משמש אדריכל מצליח, ואף תיכנן את היכל התרבות נהריה; הוא גידל משפחה לתפארת ונהנה לתרום לקהילה במסגרת חברותו בעמותת רוטרי עמיתים, שם הוא נפגש מדי שבוע עם אנשים נפלאים, כדבריו. אלא שאת החלום האמיתי באמת, כך נראה, הגשים רק לאחרונה: כתיבת רומן ראשון פרי עטו, "קפה?", שיצא לאור בימים האחרונים בהוצאת רימונים.
"החלום לכתוב מקנן אצלי המון שנים ויצא לפועל בנסיבות מאוד מסוימות", מספר דרור בן ה-62, "מה שיצר את ה'דרייב' להוציא לפועל את החלום הזה הוא חברותי במועדון רוטרי עמיתים, שם יש הרכב אנושי מדהים עם חברים שמאתגרים אותי בלי סוף. לפני כארבע שנים עשינו מסע מאוד מרגש לפולין, ובין השאר הגענו למחנות ההשמדה. במידה מסוימת, הסיור הזה יצר את האימפקט שהביא אותי לכתוב רומן ראשון. לפני 4-3 שנים החלטתי שאני באמת רוצה לכתוב, ופתאום - כשכבר היה לי רעיון - עזבתי אותו לחלוטין, ועברתי למשהו אחר לגמרי. אין לי אפילו מושג איך התגלגלתי פתאום מנושא אחד לנושא אחר לגמרי".
הספר "קפה?" מגולל את סיפורו של אורי, שיריונר צעיר יליד הארץ, ששיחה אקראית בינו לבין אמה של חברתו, כשנה לפני מלחמת ששת הימים, גורמת לו להישאב בעוצמה אל תוך סיפור חייה האפל, בו לא שיתפה איש עד אותו רגע. הסוד הזה, שישנה את חייו, יתגלה במהלך הסיפור.
עד כמה סיפור חייך השפיע עליך כשבאת לכתוב את הספר?
"כל סופר מושפע בסופו של דבר מדמויות כאלו ואחרות שנקרו במהלך חייו, וכמובן מסיפורי ההורים, מהחברים שלהם ומהחברים שלי. כל המכלול הזה האציל עליי את ההשראה ליצור את הדמויות המרכזיות ברומן".
הסיפור עצמו מתרחש בעכו. למה, בעצם?
"חייתי כ-30 שנה בעכו, ואני מחובר לעיר הזו בכל נימי נפשי, גם כעת, כשאני גר בנהריה. הרגשתי צורך לחבר את העיר הזו למחוזות ילדותי".
אתה רואה את עצמך כסופר?
"תמיד חשבתי שסופר הוא מי שכתב לפחות שני ספרים, אבל עכשיו אני מבין שזה לא כך. התואר פחות חשוב, אני רואה בכתיבה משהו שהוא יותר מתחביב ופחות מקריירה, שהרי אני לא מתפרנס מכך. בסופו של דבר, כתבתי את הספר הזה קודם כל עבורי, אם כי ברור שאשמח מאוד אם הוא יהיה הצלחה גדולה".
יש בכלל קשר בין אדריכלות וכתיבה?
"יש קשר אדיר בין שני התחומים, אם כי יש גם הבדל עצום. בארכיטקטורה יש מושג שמדבר על התפתחות של חללים, ואני מרגיש שגם בספרות זה אותו דבר. באדריכלות אני יוצר חללים מסוג מסוים, ובכתיבה החללים הם הצורה שבה אני מפתח את הסיפור, הגירויים וההפתעות שאני יוצר אצל הקורא. אגב, בשני התחומים אני לפעמים מרגיש תקיעות מסוימת, ואז אני חייב לעשות הפסקה של יום-יומיים, ואז להמשיך".
ומה ההבדלים בין התחומים?
"ההבדל המהותי ביותר הוא שבאדריכלות אני עובד תחת פרוגרמה מסוימת ואילוצים אדירים. בכתיבה אין אילוצים, והדימיון הוא הגבולות שלך. יש בזה סיפוק גדול, הצורה שבה אתה בורא עולם ומשתמש בדימיון בכתיבה".
כאדריכל שעובד מסביב לשעון, מתי בכלל היה לך זמן להשלים כתיבת רומן?
"כתבתי אותו בעיקר בסופי שבוע ובחגים. יחד עם זאת, לפעמים בא לי רעיון והרגשתי שאני חייב לכתוב, אז הייתי מזיז הצידה את חומרי האדריכלות, ניגש למחשב ופשוט כותב".
אתה רואה בספר הזה הבלחה חד-פעמית, או שתוציא עוד ספרים אחריו?
"אני משוכנע שאמשיך לכתוב. כרגע אני רוצה לחזור לספר שהייתי אמור לכתוב בהתחלה, לפני שעברתי לכתוב את הספר הנוכחי. אני מייחל ומתפלל שאצליח לסיים אותו, כי זה נושא כבד ומורכב, ואני צריך את הזמן והכוח הנפשי לכך".
בסוף השבוע שעבר ערכו לו חבריו ב"רוטרי עמיתים" מסיבת השקה לספר החדש, שריגשה אותו מאוד. "אני רואה באירוע הזה סוג של סגירת מעגל, שהרי עמדתי בפוואיה של ההיכל אותו תיכננתי", הוא מספר. "תוך כדי הנאום שנשאתי, הבטתי על תמונתו של משה אהרון, שהיתה תלויה (היה מזכיר מועצת פועלי נהריה, ג"ז), וחשבתי על כך שבזכות הלחץ שהפעיל יש לנו את היכל התרבות הזה, ועד כמה אני חייב לאיש היקר הזה תודה על כך שפתח לי את הדלת ועזר לי כאדריכל צעיר, כשרציתי להתמודד על האפשרות לתכנן את ההיכל. המשכתי לנאום, הסתכלתי על התמונה ואמרתי לו תודה".
"החלום לכתוב מקנן אצלי המון שנים ויצא לפועל בנסיבות מאוד מסוימות", מספר דרור בן ה-62, "מה שיצר את ה'דרייב' להוציא לפועל את החלום הזה הוא חברותי במועדון רוטרי עמיתים, שם יש הרכב אנושי מדהים עם חברים שמאתגרים אותי בלי סוף. לפני כארבע שנים עשינו מסע מאוד מרגש לפולין, ובין השאר הגענו למחנות ההשמדה. במידה מסוימת, הסיור הזה יצר את האימפקט שהביא אותי לכתוב רומן ראשון. לפני 4-3 שנים החלטתי שאני באמת רוצה לכתוב, ופתאום - כשכבר היה לי רעיון - עזבתי אותו לחלוטין, ועברתי למשהו אחר לגמרי. אין לי אפילו מושג איך התגלגלתי פתאום מנושא אחד לנושא אחר לגמרי".
הספר "קפה?" מגולל את סיפורו של אורי, שיריונר צעיר יליד הארץ, ששיחה אקראית בינו לבין אמה של חברתו, כשנה לפני מלחמת ששת הימים, גורמת לו להישאב בעוצמה אל תוך סיפור חייה האפל, בו לא שיתפה איש עד אותו רגע. הסוד הזה, שישנה את חייו, יתגלה במהלך הסיפור.
עד כמה סיפור חייך השפיע עליך כשבאת לכתוב את הספר?
"כל סופר מושפע בסופו של דבר מדמויות כאלו ואחרות שנקרו במהלך חייו, וכמובן מסיפורי ההורים, מהחברים שלהם ומהחברים שלי. כל המכלול הזה האציל עליי את ההשראה ליצור את הדמויות המרכזיות ברומן".
הסיפור עצמו מתרחש בעכו. למה, בעצם?
"חייתי כ-30 שנה בעכו, ואני מחובר לעיר הזו בכל נימי נפשי, גם כעת, כשאני גר בנהריה. הרגשתי צורך לחבר את העיר הזו למחוזות ילדותי".
אתה רואה את עצמך כסופר?
"תמיד חשבתי שסופר הוא מי שכתב לפחות שני ספרים, אבל עכשיו אני מבין שזה לא כך. התואר פחות חשוב, אני רואה בכתיבה משהו שהוא יותר מתחביב ופחות מקריירה, שהרי אני לא מתפרנס מכך. בסופו של דבר, כתבתי את הספר הזה קודם כל עבורי, אם כי ברור שאשמח מאוד אם הוא יהיה הצלחה גדולה".
יש בכלל קשר בין אדריכלות וכתיבה?
"יש קשר אדיר בין שני התחומים, אם כי יש גם הבדל עצום. בארכיטקטורה יש מושג שמדבר על התפתחות של חללים, ואני מרגיש שגם בספרות זה אותו דבר. באדריכלות אני יוצר חללים מסוג מסוים, ובכתיבה החללים הם הצורה שבה אני מפתח את הסיפור, הגירויים וההפתעות שאני יוצר אצל הקורא. אגב, בשני התחומים אני לפעמים מרגיש תקיעות מסוימת, ואז אני חייב לעשות הפסקה של יום-יומיים, ואז להמשיך".
ומה ההבדלים בין התחומים?
"ההבדל המהותי ביותר הוא שבאדריכלות אני עובד תחת פרוגרמה מסוימת ואילוצים אדירים. בכתיבה אין אילוצים, והדימיון הוא הגבולות שלך. יש בזה סיפוק גדול, הצורה שבה אתה בורא עולם ומשתמש בדימיון בכתיבה".
כאדריכל שעובד מסביב לשעון, מתי בכלל היה לך זמן להשלים כתיבת רומן?
"כתבתי אותו בעיקר בסופי שבוע ובחגים. יחד עם זאת, לפעמים בא לי רעיון והרגשתי שאני חייב לכתוב, אז הייתי מזיז הצידה את חומרי האדריכלות, ניגש למחשב ופשוט כותב".
אתה רואה בספר הזה הבלחה חד-פעמית, או שתוציא עוד ספרים אחריו?
"אני משוכנע שאמשיך לכתוב. כרגע אני רוצה לחזור לספר שהייתי אמור לכתוב בהתחלה, לפני שעברתי לכתוב את הספר הנוכחי. אני מייחל ומתפלל שאצליח לסיים אותו, כי זה נושא כבד ומורכב, ואני צריך את הזמן והכוח הנפשי לכך".
בסוף השבוע שעבר ערכו לו חבריו ב"רוטרי עמיתים" מסיבת השקה לספר החדש, שריגשה אותו מאוד. "אני רואה באירוע הזה סוג של סגירת מעגל, שהרי עמדתי בפוואיה של ההיכל אותו תיכננתי", הוא מספר. "תוך כדי הנאום שנשאתי, הבטתי על תמונתו של משה אהרון, שהיתה תלויה (היה מזכיר מועצת פועלי נהריה, ג"ז), וחשבתי על כך שבזכות הלחץ שהפעיל יש לנו את היכל התרבות הזה, ועד כמה אני חייב לאיש היקר הזה תודה על כך שפתח לי את הדלת ועזר לי כאדריכל צעיר, כשרציתי להתמודד על האפשרות לתכנן את ההיכל. המשכתי לנאום, הסתכלתי על התמונה ואמרתי לו תודה".
עוד בתרבות ופנאי
כיצד ייעוץ זוגי יכול למנוע גירושין
|
רעיונות ליום גיבוש בנהריה
|
כיצד תבחרו מגבר לגיטרה חשמלית?
|
רשימת הצמחים המלאה למזניח הסדרתי
|
מפת האתר
|
עסקים בנהריה
|
מתנות לגני ילדים
|
עורכי דין בחיפה
|
פורטל בעלי מקצוע
|
פורטל משפטי
|
צור קשר
|
קידום אתרים בגוגל
| © כל הזכויות שמורות ל "Ncity.co.il" |
נבנה על ידי EKDESIGN
|
|---|