את מי מהסטנדאפיסיטים הבאים הייתם רוצים לראות בנהריה?
שחר חסון
נדב אבקסיס
שלום אסייג
ילדות נשכחת
דרוג:
תרבות ופנאי |
דורית ריטבו |
14/11/2011
בגלריית הקצה בנהריה נפתחה בשבת שעברה תערוכה של הציירת שרון רשב"ם-פרופ, הכוללים ציורים מילדותה בקיבוץ
תערוכת הציורים "ילדה, של מי את?", של האמנית שרון רשב"ם-פרופ, יצאה לדרך בשבת שעברה, בגלריית הקצה בנהריה. שרון, ילידת קיבוץ גבעת חיים, מביאה לציוריה את ילדותה, את הריחות והנופים הקיבוציים, אותם היא מציירת על עץ, בד ועיסות נייר. "אני מציירת מאז שאני זוכרת את עצמי", היא מגלה, "אמא שלי מספרת שאורי גלר הגיע פעם לקיבוץ, והוריי אירחו אותו. הוא ראה ציור שלי מגיל שנתיים וחצי, ואמר להוריי: 'הבת שלכם תהיה ציירת גדולה'. מאז שאני זוכרת את עצמי, תמיד ציירתי נסיכות ומלכות".
אלו מחוויות הילדות שלך חילחלו לתוך הציורים?
"אני מציירת ילדות עם שמלות מאוד יפות, כי בקיבוץ היתה שמלה אחת שעברה בין הילדות. היה גם זוג אחד של אופניים, וכל אחד בתורו היה רוכב עליו. אלו כמובן זיכרונות אישיים לחלוטין". למרות הזיכרונות האישיים, שחדרו עמוק לציוריה, מפתיע לראות עד כמה הציורים הללו כל כך נוגעים בכל אחד מאיתנו, כאילו גם אנו חווינו את הילדות בגבעת חיים.
כיום שרון גרה עם בעלה ושלושת ילדיה במושב ליד רחובות, ומצליחה לשלב היטב בין הציור וחיי המשפחה. "הקטע של המשפחה מאד חשוב לי", היא אומרת, "היה לי דו שיח עם אמנים אחרים שאמרו שבשביל אמנות צריך לוותר. שום דבר לא היה גורם לי לוותר על השקט והשלווה שילדיי ומשפחתי מביאים לי. זה נותן לי כוח לצייר".
שם התערוכה מוכר לחברי קיבוץ רבים. ילדי הקיבוץ חיו בחברת הילדים, ובעת היתקלות בחבר מבוגר בחצר הקיבוץ, הם היו נשאלים שאלה קבועה: "ילד, של מי אתה?". נשאלת השאלה האם ילדי הקיבוץ שייכים לעצמם, לזהותם הפרטית, להוריהם או אולי לקבוצה.
התערוכה נפתחה ע"י ד"ר יאיר בוימל מקיבוץ סער, שהציג בשיחתו דברים מעוררי מחשבה בקשר לחברה הקיבוצית בפרט ולקידמה שעוברת על כולנו בכלל. בין לבין הושמעו קטעי נגינה יפים של ההרכב "צליל אציל", בהדרכתה של רבקה דרור.
אוצרת התערוכה, לי רמון: "שרון פנתה אלינו לפני מספר שנים. זה היה תהליך ארוך, שבמהלכו הגעתי למסקנה שמה שהכי מעניין אותי בקשר אליה הוא נושא הילדות. ייתכן שדרך היצירות היא מתפייסת עם הקיבוץ, אבל היחס שלה עדיין לא מפויס, אלא הוא יחס בודק. היא בודקת מה היא היתה בילדותה, ואולי גם איפה אפשר היה לעשות אחרת. כאוצרת, במהלך העבודה איתרתי את הסיפור המיוחד שלה ובניתי אותו כך שיהיה ברור, קריא ומשלים, וכך בעצם נוצר הסיפור שעוד לא סופר".