המנגינה של רוברט נגדעה

הפסנתרן והמורה לפסנתר רוברט ניסנסון מנהריה הלך לעולמו לאחר שלקה במפרצת בעורק הראשי, והוא בן 69. ניסנסון נותח בבית החולים רמב"ם בחיפה, אך לא הצליח להתאושש ונפטר לאחר שהיה בטיפול נמרץ במשך כחודש וחצי. מאות מאוהביו ותלמידיו ליוו אותו בדרכו האחרונה בבית העלמין בכברי.

                       

ניסנסון, בוגר בית הספר היוקרתי לאמנויות הבמה ג'וליארד שבניו יורק, עלה לארץ מארה"ב בשנת 71', וכעבור תקופה קצרה החליט להתיישב בנהריה, שם התגורר קרוב ל-40 שנה. ניסנסון נחשב לפנסתרן ברמה הגבוהה ביותר, והופיע בבמות יוקרתיות בעולם. בארץ הופיע עם יצירותיו במקומות רבים, כגון משכן האופרה בתל אביב, משכן הכנסת בירושלים, צוותא ועוד. אלא שבנהריה והסביבה הוא מוכר בעיקר כמורה לפסנתר, שבמשך כ-30 שנה גידל דורות של פסנתרנים מנהריה והסביבה, שחלקם התקבלו, לא מעט בזכותו, לאקדמיה למוזיקה בירושלים ולמוסדות יוקרתיים נוספים.

בשנים האחרונות לחייו היה נראה כי הוא פעיל מתמיד, ולפני כשנה הוציא לאור ספר ללימוד פסנתר עבור ילדים ובני נוער בשם "מסביב לעולם ב-46 מנגינות", המשלב יצירות קלאסיות נצחיות יחד עם שירי עם פופולריים. לספר צורף דיסק עם כל המנגינות בביצועו של ניסנסון. לאחר יציאת הספר הסביר כי החליט לכתוב אותו מכיוון שלאחר עשרות שנים של לימוד פסנתר, הגיע למסקנה כי הצעדים הראשונים של התלמיד הם המכריעים אם יוסיף וינגן במשך חייו או שיחדל, וכדי שהתלמיד ימשיך ויגלה עניין, הבין כי על המורים לאתר את אותן יצירות שילהיבו אותו ויגרמו גם אצל שומעיו התרגשות ורצון לעודד ולמחוא כף. "אלה חיוניים לתלמיד כמו לאמן המבוגר, זאת נשמת אפה של האמנות", ציין רוברט בספרו.

השבוע אמרה אשתו נינט לעיתון "מבט חדש": "רוברט היה הרבה מעבר למורה לפסנתר. הוא היה ממש פסיכולוג עבור התלמידים, ולכן הם כל כך אהבו אותו. הוא היה אדם עם לב זהב שתמיד ידע להתאים את עצמו לכל תלמיד. נדהמתי לראות בהלוויה איך השמועה על מותו פרצה כאש בשדה קוצים, ותלמידיו הגיעו מכל קצוות הארץ לתת לו כבוד אחרון".

ידיד המשפחה, העיתונאי והסופר אילן בכר, כתב על ניסנסון הספד מרגש, בו ציין: "הענווה שלך, קולך הרך, השקט שהקרנת, כל כך חסרים לנו. השקט שלך היה יפה לבריות כשהיית בחיים, אבל לא עכשיו. עכשיו השקט שלך מרעיש ומחריד עולמות, את עולמותינו". בהמשך כתב בכר: "כשרוברט יצר או ניגן מוזיקה, ראינו את השילוב הנפלא ממנו קורץ. רוברט הכיל בתוכו ענווה, רוך ונועם הליכות, הצועדים בד בבד עם עוצמת רגישות נדירה שלעיתים הפכה לסערה של יוצר גדול, של מורה ענק". עוד הזכיר בכר את המורשת האדירה שהשאיר אחריו בדמות התלמידים: "כל תלמיד שלך הוא עולם ומלואו. רבים מהם הגיעו להישגים ולהכרה בארץ ובעולם. אתה היית שלב מאוד משמעותי בהתפתחותם, והם לא הסתירו זאת. כמה מהם הספיקו להגיע להלוויה, ואתה, רוברט, זכאי להיות כל כך גאה במה ובמי שהותרת כאן. לעולם לא תישכח, איש יקר". בסיום ההספד כתב בכר: "יש לי תווים, רוברט, אבל מי יחבר אותם עכשיו ויאגד אותם לנגינה נפלאה?".