חיפוש באינדקס עסקים

חפש באתר

לאחר עשרות שנים של עבודה בלתי פוסקת לקידום הרפואה והבריאות בפריפריה, זכה פרופ' שאול שאשא להכרה ממשרד הבריאות, עם קבלת פרס מפעל חיים. בראיון לעיתון "מבט נהריה" נזכר שאשא בימים בהם שימש מנהל בית החולים לגליל המערבי, ומגלה: "אני חולם להפוך את הגליל למרכז הרפואה והמחקר הגדול בישראל"

לאורך השנים קיבל פרופ' שאול שאשא מכתבים רבים ממשרד הבריאות אל תיבת הדואר שבביתו, אך הפעם ציפתה לו הפתעה מיוחדת. במכתב, עליו היה חתום סגן שר הבריאות, יעקב ליצמן, התבשר פרופ' שאשא, ששימש במשך 20 שנים מנהל בית החולים לגליל המערבי בנהריה, כי הוחלט להעניק לו אות מיוחד על מפעל חיים לעוסקים במקצועות הבריאות. במכתב צוין: "פעילותך הרבה לקידום הבריאות והרפואה בפריפריה, להחדרת איכות ומצוינות בשירות הציבורי כולו, דאגה לביטחון תושבי קו העימות בגליל ולפיתוח הנגב והגליל בכלל, תרמו להעלאת קרנו של הצפון".

גם בדמיונו הפרוע לא העלה פרופ' שאשא, שעלה לארץ מבגדד בגיל 12, שביום מן הימים יזכה לקבל אות חשוב זה. הצניעות שאיפיינה אותו לאורך חייו באה לידי ביטוי גם כעת, כשהוא חוזר ומדגיש כי הקרדיט לפרס מגיע למנהלים ולצוות העובדים בבית החולים לגליל המערבי בנהריה, שבלעדיהם לא יכול היה לעשות דבר. "הייתי רגיל לתת לאחרים פרסים כל השנים, והדבר שמחמיא לי יותר מכל הוא שמנהל בית החולים וצוות העובדים שעבד עימי בכל התקופה הארוכה, הם אלו שהמליצו עלי לקבלת הפרס. כשמנהל עוזב מקום עבודה, הוא נשכח במהרה, וזו זכות גדולה עבורי לזכות בהערכה כזו מאנשים שהפרס שייך גם להם", הוא אומר.

הגיע לרפואה במקרה

שאשא, יליד 1939, נשוי ואב לארבעה, רצה בכלל להיות חקלאי והגיע למקצוע הרפואה די במקרה. הוא עבד בחווה ניסיונית בבית שאן, בה נחשף לעולם המדע ש"תפס" אותו, ומכאן הדרך ללימודי הרפואה היתה קצרה. את לימודיו בבית הספר של האוניברסיטה העברית סיים בשנת 1968, ועד היום הוא חש תשוקה עזה למקצוע הרפואה, שדומה כי בחודשים האחרונים עובר תקופה לא פשוטה ונאלץ להתמודד עם קשיים ואתגרים רבים. "אין מקצוע מעניין, הירואי ובעל פוטנציאל אפשרויות כמו הרפואה, שהמרכז שלו הינו בעשייה למען אחרים", אומר שאשא בעיניים בורקות.  

את דרכו החל בבית החולים בנהריה בשנת 1969, כמתמחה ברפואה פנימית, ומאז ועד היום הוא מתגורר בעיר. מאוחר יותר התמחה במחלות כליה והקים את היחידה למחלות כליה בבית החולים. בשנת 1987 מונה לתפקיד מנהל בית החולים, אותו מילא בהצלחה עד לפרישתו.

פרופ' שאשא ידוע כמי שהוביל את בית החולים בנהריה להישגים רבים בתחומי הבריאות והאיכות, ופרש באופן מפתיע בסוף 2006, כשבית החולים נמצא בתקופה פריחה אדירה, כאשר מספר פרויקטים חשובים נבנו בו זמנית, ובהם מבנה אשפוז פנימי, אגף הילדים ואגף הנפרולוגיה. "החלטתי שזה הזמן לתת לדור צעיר להיכנס ולרענן את המערכת", הוא מסביר את הסיבה לעזיבתו.



בימים אלו, כשהוא מביט באופן מפוכח מהצד, ממשיך שאשא לסמוך את ידיו על המנהלים והעובדים המסורים של בתי החולים ונהנה לראות את ממשיכי דרכו בבית החולים בנהריה, אך עדיין חושב שיש מקום לשיפור במערכת הבריאות, שצריכה לדבריו להקים אגף לתכנון, כפי שמקובל בצבא, כזה שיכין תוכנית עבודה מסודרת כיצד תיראה הרפואה בשנת 2020 ולפעול לקראתה. "מספר מיטות האשפוז בארץ נשאר זהה בעשור האחרון", הוא אומר, "אנו נמצאים בפיגור ביחס לשוק האירופי המשותף באספקטים רבים. הזדקנות האוכלוסייה מחד והתפתחות הרפואה מאידך מחייבות הוצאה גבוהה יותר. אין צורך לחכות למשבר, יש לפעול עכשיו, בצורה מתוכננת ומסודרת".

את שינוי החשיבה שנעשה בשנים האחרונות במערכת הבריאות, ושבא לידי ביטוי בצעדים משמעותיים המחזקים את הפריפריה והאוכלוסיות המוחלשות, הוא זוקף למאמץ שעשו הוא וחבריו לאורך השנים. "בית הספר לרפואה שהוקם בצפת ושיביא לשדרוג עצום של מערכת הבריאות בכל האזור, הקצאת תקנים נוספים לבתי החולים וההחלטה להכניס את רפואת השיניים לסל הבריאות, הם צעדים חיוביים ביותר שמצביעים על העדפה מפורשת של הפריפריה".
למרות זאת, עדיין נראה שהפריפריה מופלית לרעה.

"אני מסכים שהפריפריה מופלית לרעה, לא מתוך כוונה רעה אלא משום שהביקוש בכל תחומי החיים נמצא במרכז הארץ, וזה טבעי שההתפתחות שם תהיה גדולה יותר. אני משוכנע שאם 100 ראשי הרשויות באזור ישכילו לאחד כוחות ולפעול בצורה משותפת, נזכה לתנופה אדירה".

המתמחים והאוצר עלו על קקטוס

כשאני שואל אותו על מאבק המתמחים, הוא נזכר בסרטון שראה בשבוע שעבר: "בסרטון רואים חתול שברח מחיה טורפת וטיפס על קקטוס דוקרני בגובה שמונה מטרים. כשרצה לרדת, נשאר תקוע במשך שלושה ימים, עד שירד לאט לאט. נדמה לי שהמתמחים, ובעיקר האוצר, עלו על קקטוס של שמונה מטרים, וכעת קשה להם לרדת ממנו.

התביעות של המתמחים מוצדקות, אך האוצר מתעקש להימנע מפתיחת ההסכם. בסופו של דבר, המטרה במשא ומתן היא לפעול להסכם לטובת כולם. כשראש הממשלה מבקש שבועיים ללמוד את הנושא, על המתמחים לכבד את בקשתו ולאפשר לו לעשות זאת. לא תמיד אהבתי את דרך המאבק של המתמחים, שצריכים לגלות איפוק, אך גם לא אהבתי את ההתנהלות של האוצר, שצריך להתגמש ולהביא לסיום מוצלח של הדברים".

אליבא דשאשא, המחאה החברתית שפרצה בקיץ האחרון מבטאת תסכול של עובדים ובאה לידי ביטוי גם במאבק המתמחים. "תסכול של עובדים הוא דבר רע. כשאתה מאבד אמון במערכת, אתה לא נותן לה את הכל. גם בתקופתי היו קשיים, אך הבנו שאסור לתסכל את העובדים, ואחד הדברים שנלחמתי עליו הוא מניעת כניסת עובדי קבלן לבית החולים".

במבט לאחור, במה אתה הכי גאה בתקופה ששימשת מנהל בית החולים בנהריה?

"הגאווה הגדולה ביותר עבורי היא להוביל בית חולים פריפריאלי קטן של פחות מ-300 מיטות אשפוז ולשדרג אותו ל-650 מיטות, עם תוכנית איכות הכי טובה בארץ, שפועלת לפי תקני ISO מחמירים. יחד עם חבריי להנהלה וצוות העובדים, שאין כמוהו באף מקום, התנהל בית החולים בצורה 'עסקית' ונמנע מגירעונות. הקפדנו על אמות מידה של מצוינות מקצועית ומוכנות לאירועי חירום שאזורנו היה משופע בהם".

נדמה כי שום דבר לא יעצור את פרופ' שאשא, שגם בגיל 72 ממשיך לעבוד בכל המרץ. לאחרונה סיים את התהליך הארוך של הקמת בית הספר לרפואה בצפת, בו השתתף בשנים האחרונות, וכמה מתלמידיו אף מובילים אותו. כמו כן, בהתאם להחלטת הממשלה על הקמת תשתית של מחקר ביו-רפואי בגליל, הוא פועל יחד עם חבריו לעמותת "רפואה ומחקר בגליל" לשם הקמת מוסד מחקר, שיהיה מוסמך לתת תואר שני ושלישי בתחום. אם כל זה אינו מספיק, הוא גם שותף בארגון כנס ביו-רפואי שמתקיים מדי שנה בגליל, ומקיים זו השנה ה- 12 ברציפות בבית החולים בנהריה את כנס נהריה לרפואה ושואה, תחום אותו הוא חוקר לאורך השנים.

"אני רואה את הדברים עליהם חלמתי לפני 20 שנה קורמים עור וגידים, וחלומי הגדול הוא להפוך את הגליל למרכז הרפואה והמחקר הגדול בישראל", הוא מגלה, "גופים רבים, ובהם הרשות לפיתוח הנגב והגליל, משרד הבריאות, משרד המדע, יחד עם ראשי רשויות, מתחילים לאחד כוחות ולפעול בכיוון הנכון, ואני בטוח שלגליל מחכה עתיד מזהיר".

הדפס כתבה

שלח לחבר

דרג כתבה

כינוי:
כותרת:
תגובה: