איפה הם היום: "משאבת הריבאונד" שהפך לממסגר תמונות

אולק, שנחשב לשחקן נשמה בתקופה שבה לא היה נהוג להחליף קבוצות כמו גרביים, נולד בשנת 52' בפולין ועלה לארץ עם הוריו בגיל ארבע,  לשכונת עמידר בנהריה. בבית הספר היסודי רמז גילה את הכדורסל ו"שרף" שעות במגרש הפתוח, שהיה ידוע ב"בלטות" שלו. כבר בגיל 17 התנשא לגובה 1.90 מ', ונחשב אז לשחקן גבוה גם עבור שחקנים בוגרים. הוא עלה לקבוצת הבוגרים של הפועל נהריה בסוף שנות ה-60, וכאמור עלה איתו שלוש ליגות תוך ארבע שנים. באותה תקופה העלייה לליגה הארצית (השנייה) היתה הישג אדיר, ויחד עימו שיחקו דורון קופר, בנצי ברקוביץ (אביו של אילן ברקוביץ) ויוסי דיין, כאשר בהמשך הצטרפו גדי צור וג'וני שטרן.

מאמני הקבוצה באותן שנים היו ראובן ברוג, רני כהנא ומרדכי לנדרמן. בתקופת הצבא שירת בחיל האוויר, בבסיס תל נוף, ושיחק בנבחרת הבסיס, איתה זכה בשנת 75' באליפות חיל האוויר. באותה תקופה התאמן בגבעת ברנר/נען ששיחקה בליגה הבכירה, אותה הדריך המאמן האגדי יהושע רוזין. השבוע הוא נזכר: "זו היתה קבוצה מאוד נמוכה עם שחקנים בגובה 1.70 מ', ואני הייתי אמור להיות הכי גבוה. חששתי לשחק שם, כי הרגשתי שזה מעבר חד מדי לליגה הבכירה".

אולק נחשב לשחקן הגנה מצוין, ונוסף על גובהו והפיזיות שלו, היה לו ניתור מרשים וידיים ארוכות, שסייעו לו להפוך למשאבת ריבאונדים. בשנת 80', בגיל 2, תלה את הנעליים לאחר שעבר פציעה קשה בברכו. ב-25 השנים האחרונות הוא מחזיק בעסק למיסגור תמונות בשכונת עמידר. אולק: "אני עוקב אחר הקבוצה, אבל בשנים האחרונות הרגשתי שאין לי עם מי להזדהות, כי לא היו כמעט שחקני בית. כשסוף סוף יש שחקן כמו אילן ברקוביץ', הוא משחק בקבוצות אחרות. הייתי השנה בכמה משחקים, ונראה לי שהקבוצה עדיין לא מחוברת. יש זרים לא רעים, אבל הם לא מוצאים את עצמם בקבוצה. אני מאוד חושש מהעתיד, וגם לא רואה דור המשך באופק".