את מי מהסטנדאפיסיטים הבאים הייתם רוצים לראות בנהריה?
שחר חסון
נדב אבקסיס
שלום אסייג
מאבק המתמחים
דרוג:
בריאות וכושר |
כתב נהריה ברשת |
28/7/2011
למאבק המתמחים יש פנים. ד"ר יניב פארג'ון מתמחה ברפואת נשים בבי"ח נהריה מספר למה המאבק הזה חשוב לעתיד שירותי הרפואה בישראל
ד"ר יניב פארג'ון מתמחה ברפואת נשים בבית החולים גליל מערבי נהריה כבר שש שנים. המאבק אותו מנהלים המתמחים הפך לאחד המאבקים הנחושים שנראו פה. יניב בן 39 נשוי פלוס שלושה ילדים, מנסה לשרוד את התורנויות המפרכות והשוחקות שהפכו את חייו ושל עמיתיו המתמחים לבלתי נסבלים.
"סופי שבוע ברצף, לילות רצופים, זה שוחק מאוד. בגלל ריבוי המטלות גם אם כבר אני מגיע הביתה בערב אני ממשיך לבצע משימות נוספות. אחרי תורנות מפרכת שוב להגיע ב - 7 לתורנות בוקר והתחושה היא שבסוף היום אתה כבר לא בנאדם, המתמחים יוצאים להשתלמויות ולקורסים וכשהצוות קטן, העומס הוא אדיר".
אחד הדברים שמתסכלים ביותר את המתמחים הוא נושא הפנסיה. שעות התורנות הארוכות לא נשארות ונצברות לפנסיה: "זה כמו לעבוד שעות נוספות ולא לקבל על כך תגמול. התנאים בלתי נסבלים, אחרי עבודה קשה ומיוזעת אנחנו מרוויחים בשורה התחתונה כ- 24 שקל לשעה. בעבודה במשק בית או כל עבודה סטודנטיאלית מרוויחים כבר הרבה יותר.
אני כסטודנט הרווחתי שעתית יותר, למדתי 7 שנים רפואה כולל סטאז' ועם ההתמחות אני כבר כמעט 14 שנים במקצוע הרפואה ואני עדיין מרוויח מעט. החשש הגדול הוא מפני העתיד, מתמחים כבר לא מגיעים למחלקות הקשות, אם בתחילת דרכי ראיתי כיצד מתמחים עובדים בחינם כדי להלחם על ליבם של מנהלי המחלקות, בימים אלו של עיצומים הנטל על המתמחים שעובדים בפועל כפול ומכופל וחיי המשפחה שבימים רגילים נפגעים באופן קשה, נפגעים אפיים.
"התנאים פוגעים בעבודה, בשעה שתיים בלילה אני מחזיק את עצמי לא להתפרק, התורנויות וריבוי המטלות יוצר פעילות לא אחידה בהתמחות ואחרי לילה ארוך אני לא יכול ללכת לחדר ניתוח וזה משבש את התהליך. אנחנו רואים את המצוקה של המטופלים, אנחנו רוצים לעזור אבל חוששים מהעתיד. המתמחים עוזבים והמצוקה בפריפרייה תגדל כי גם ככה קשה להביא לכאן רופאים. הם הולכים ומתמעטים ואלו שיישארו יתרכזו במרכז הארץ, אנחנו חיים על דור העבר ודור חדש לא יגיע".
המאבק עלה השבוע מדרגה והוציא את המתמחים מגדרם, היו שהחשיבו אותם ל"חנונים" שבצוותי הרפואה, אבל עכשיו הם יוצאים לרחובות וצוברים אהדה בקרב הציבור.
"אני מאמין במאבק הזה" מוסיף פארג'ון, "אני מאמין שהוא יכול לשנות, אני רואה איך האחיות נלחמו על הזכויות שלהם ואיך הן הפכו לכח שיש להתחשב בו, גם אנחנו יכולים לשנות את התנאים שלנו ושל הרפואה הציבורית בישראל. אני חושש לאבד את הדבר הכי חשוב וזה החמלה לחולים אבל כשאין זמן לישון לאכול ולנשום קשה לספק רפואה איכותית ומגיע לתושבי האזור לקבל את הטוב ביותר".